שטפן צוויג (1942-1881) היה סופר יהודי–אוסטרי. חיי בין שתי מלחמות עולם, וכל יצירתו הינה בבואה לתקופה סוערת זאת. לכן תמה מרכזית ביצירתו: "איש הולך על חבל מעל תהום", כביטוי אקזיסטנציאליסטי-קיומי – ביטוי של אי-וודאות, שהוא של ספק, פחד וייאוש. לכך מתלוות תמות נוספות שנארגות ביצירתו.
בספר זה נבדק הקשר ביצירתו של צוויג בין פואטיקה לביוגרפיה ולגרפולוגיה, קשר של קיום אני במציאות של מלחמות, פליטים והרס עולם מוכר. צוויג מבטא עמדה אירונית כלפי משטרים טוטליטריים שבהם נשחק האדם הקטן, ומביע דאגתו לפליט שנשחק בידי שליטים. ביצירתו באה לידי ביטוי שתיקה שהיא דיבור ללא צליל וללא סמיוטיקה, שהם תהליכי מחשבה ויצירה.
מחקר זה פונה למכתביו של צוויג ולכתב ידו. צוויג הירבה להיפגש ולהתכתב עם אנשי מפתח בחברה ומכאן ונצרו השפעות ושיח בין טקסטואלי, כגון עם ניטשה ועם פרויד. הגרפולוגיה מפענחת מכתבים אלה, ומהווה כלי להבנת האדם ויצירתו וכעזר לפואטיקה. ספר זה אינו מחקר אמפירי, אלא הצגת צוויג כאדם המבטא את עצמו בגאונות באמצעות הפואטיקה.