זיוה פלדמן, ליצן ללא חצר. הוצאת גוונים, 2018. 256 עמ'
ליצן ללא חצר הוא ספר החוקר ודן בדילמה המוסרית שבין האתי לייצוג האסתטי. ההנחה היא שקיימים גבולות אתיים ביצירה האמנותית הכופים את עצמם על דרכי ההבעה האסתטית. הגבולות האתיים אינם מבטלים את ההרמוניה שביצירה, אלא יוצרים חופש בין הגבולות. ההוויה הקיומית של האדם נמצאת על הציר שבין שגב להיתול, בין הנעלה לנמוך ולמגוחך. את הנעלה מבטאת הטרגדיה, הנמצאת במקום גבוה. את ההיתול מבטאת הקומדיה, הנמצאת במקום נמוך יותר. על היצירה להכיל את שניהם, את מה שבין הכוח השכלי לכוח היצרי. בהתאם לכך פונה המחקר ליוצרים שיצירותיהם נעות על הציר שבין שגב להיתול תוך ניסיון לשמור על הגבולות האתיים בייצוג האסתטי.
