ספרים
מחקרים ועיונים בספרות, באמנות ובאדם — פרי עטה של ד"ר זיוה פלדמן
רצינות האבסורד בספרות ובאומנות
המחקר בוחן את הקשר בין סוריאליזם לנונסנס דרך שני מוטיבים משותפים: האבסורד והפנטזיה. שני הסגנונות חורגים מההיגיון הרציונלי ומאתגרים את תפיסת המציאות הרגילה, כאשר האבסורד מדגיש את חוסר המשמעות הקיומית, ואילו הפנטזיה משלבת קסם ועל-טבעי כחלק אינטגרלי מהעולם. שניהם משתמשים במשחקיות לשונית והומור אירוני כדי לעורר את הקורא לחפש משמעות מאחורי הבלבול.
למרות הדמיון, קיימים הבדלים מהותיים: נונסנס הוא בעיקרו משחק שעשועי עם השפה, בעוד הסוריאליזם הוא תנועה פילוסופית-אמנותית ששואפת לחקור את התת-מודע. כך נוצר דיאלוג בין ספרות מודרנית לבין ספרות עממית-פנטסטית, כאשר שתיהן משרתות את הצורך האנושי ברצינות המשחקית כדי להבין את הבלתי נתפס.
שטפן צוויג: פואטיקה, גרפולוגיה ושפת גוף
שטפן צוויג (1942-1881) היה סופר יהודי–אוסטרי שחי בין שתי מלחמות עולם, וכל יצירתו הינה בבואה לתקופה סוערת זאת. תמה מרכזית ביצירתו היא "איש הולך על חבל מעל תהום" — ביטוי אקזיסטנציאליסטי-קיומי של אי-וודאות, ספק, פחד וייאוש.
בספר זה נבדק הקשר ביצירתו של צוויג בין פואטיקה לביוגרפיה ולגרפולוגיה. המחקר פונה למכתביו וכתב ידו, שדרכם ניתן לפענח את השפעות השיח הבין-טקסטואלי, כגון עם ניטשה ועם פרויד, ומהווים כלי להבנת האדם ויצירתו.
סוד שתיקה
שתיקה היא דיבור ללא קול, ומכאן השאלה המרכזית במחקר זה: מה תפקידה של השתיקה באינטראקציה חברתית ובתחומי דעת שונים? המחקר בוחן את השתיקה כלא-דיבור, וכיצד היא באה לידי ביטוי עם השמעת הצליל הראשון שתמיד מקדים לה.
יש סוגים שונים של שתיקה: שתיקות רועמות מול שתיקה השווה זהב, שתיקה מפחד, שתיקה הנכפית וסודות היוצרים שתיקות במערכות יחסים בין-אישיות. הספר בוחן גם מתי שתיקה עלולה להביא נזק — כשתיקה בחדר הכיתה, או שתיקת אב מול בנו ביצירתו של פוטוק.
הגיונות סותרים בזיקנה
ספר זה פונה למודעות לזיקנה, לא מתוך רחמים אלא מתוך כבוד וחמלה — נתינת כבוד לזקן מעצם קיומו. יש הגיונות סותרים בזיקנה בין גיל כרונולוגי לגיל מנטלי, ולהגיונות אלה השלכות רגשיות המלוות את הזקן ואת סביבתו.
בכל התרבויות קיימת התייחסות דו-ערכית לזקן ולזיקנה, בין הערכה לבין התעלמות מערכו. האומנות והספרות, כל אחת בכליה, מתייחסות לזיקנה ויוצרות דיון אידיאולוגי בשאלה מהי הזיקנה אז והיום — והיהדות מגדילה עשות בנתינת כבוד לזקן.
שפת הרוע
עוד מאז רצח קין את הבל אחיו, קיים רוע בעולם. הוא לבש ופשט צורות שונות לאורך ההיסטוריה, ואחד מביטוייו המזוויעים ביותר היה בימי השלטון הנאצי בגרמניה ומלחמת העולם השנייה. הספר בוחן כיצד מתמודדים אמנים, שיוצרים יופי, עם הרוע על כל היבטיו.
הספר דן במבחר יצירות מן הספרות העברית ומהקלאסיקה העולמית, תוך התמקדות ברוע — רצח, התקרנפות, רדיפות ועוד — ומניח מצע תיאורטי לדיון ברוע ולקשר שבינו לבין אידיאולוגיה, בניסיון להציע תשובה לשאלה: מהו הדשן שמצמיח את הרוע האנושי?
חלומות מדברים
מוטיב המשאלה הכמוסה עובר כחוט השני בין סיפורים יהודיים, עממיים וקלאסיים כאחד — מהחלום על אריכות ימים בסיפור שמביא מרטין בובר, דרך הנזל וגרטל, ועד "הכנסת כלה" של עגנון. מוטיבים אלה, ורבים נוספים השייכים לשפת החלום, חוזרים בספרות היהודית, העברית והכללית.
הספר מציע דיון משווה שהחלום במוקדו, בין הז'אנרים השונים, לצד רקע תיאורטי על הקשר שיוצר החלום בין האדם לתרבותו ולעולמו הפרטי — כך ששפת תמונות החלום מסבירה את המציאות ופותחת פתח להבנתה.
ליצן ללא חצר
ליצן ללא חצר הוא ספר החוקר ודן בדילמה המוסרית שבין האתי לייצוג האסתטי. ההנחה היא שקיימים גבולות אתיים ביצירה האמנותית הכופים את עצמם על דרכי ההבעה האסתטית, מבלי לבטל את ההרמוניה שביצירה — אלא ליצור חופש בין הגבולות.
ההוויה הקיומית של האדם נמצאת על הציר שבין שגב להיתול, בין הנעלה לנמוך ולמגוחך: הטרגדיה מבטאת את הנעלה, והקומדיה את ההיתול. בהתאם לכך פונה המחקר ליוצרים שיצירותיהם נעות על ציר זה, תוך ניסיון לשמור על הגבולות האתיים בייצוג האסתטי.
ספרות השואה גם לילדים
מחקר זה עוסק בסופרים ומשוררים שעברו את השואה וכתבו הן לילדים והן למבוגרים, מתוך ההנחה המרכזית שאוטוביוגרפיה של אדם צומחת מילדות. היוצר, שהיה ילד נרדף ביערות, מבטא את האימה בפרוזה ובשירה.
בעוד שבנושא השואה נכתבו ספרים רבים למבוגרים — ביוגרפיות, זיכרונות, רומנים ושירה — הפנייה אל ילדים ונוער בעייתית יותר בשל החשיפה לאירועים קשים. השאלה המרכזית היא כיצד מתמודד היוצר שעבר את השואה כילד, וכתב בדרך כלל למבוגרים, עם היצירה לילדים.